אם אתם קוראים שורות אלה, כנראה שיש לכם כלב ואתם מצפים לתינוק.ת או מתכוננים לאפשרות הזו.
אז קודם כל מזל טוב ובשעה טובה!
קשר בין כלבים וילדים הם אחד הדברים המדהימים הקיימים בטבע. לגדול עם כלב בבית יכול לתרום לילדים בתחומים רבים – חיזוק המערכת החיסונית, עבודה על ויסות חושי, עידוד לפעולה, עידוד יצירת קשרים חברתיים ותקשורת בכלל, פיתוח אחריות ועוד..
אבל המציאות מראה לנו שזה לא תמיד מגיע באופן טבעי…
כלבים רבים נרתעים מילדים בין היתר בשל האנרגיות הגבוהות שלהם, המגע הפחות מווסת והקושי שלהם בהבנת וקבלת גבולות. לא כל שכן, ברגע שנכנס ילד חדש לתמונה – מצבו ומעמדו של הכלב משתנה באופן אוטומטי.
גם מן הצד של הילדים הדברים לא ברורים מאליהם ותלויים המון בחוייה ששאבו מן ההורים ומסביבתם.
אל דאגה! יש מה לעשות, אך זה מצריך היערכות מראש. אנסה לפרט לכם את שלבי התהליך:
שלב 1 – טיפול בבעיות התנהגות קיימות. את שלב זה מומלץ ליישם עם כל כלב שחי איתנו, ללא קשר להגעה של תינוק. מהם בעיות התנהגות? כל התנהגות של הכלב שמקשה עלינו ומפריעה לנו בחיים. למשל: עשיית צרכים בבית, נזקים לרכוש, נבחנות, גניבת אוכל מהשולחן/שיש, חרדת נטישה, רכושנות (ביחס לאוכל או חפצים) וכמובן תוקפנות. לצורך הטיפול בבעיות ההתנהגות רצוי להיעזר במאלץ מקצועי ולעזור לכלב להיות נהיג יותר ולהשתלב בחיינו בצורה טובה. בשלב זה נעבוד עם הכלב גם על משמעת בסיסית. כחלק מתהליך זה, חשוב להבין בעיקר איך שמים לכלב גבולות בצורה נכונה ואיך מלמדים אותו ללכת ברגלי, כיוון שאלו כלים להם נזדקק גם בהמשך.
שלב 2 – חשיפה מוקדמת. את שלב זה מומלץ להתחיל מספר חודשים לפני הלידה. עלינו לחשוף את הכלב לכל גירוי חדש אליו הוא עתיד להיחשף עם הגעת התינוק: ריחות של משחות שונות, רעשי בכי של תינוק, צפצופים של צעצועי תינוקות, נוכחותם של חפצים שונים כגון עגלה וכדומה. בחשיפה זו אנו רוצים לוודא שהכלב מסתגל לגירויים ולא מגיב בצורה בעייתית. חשיפה נכונה לגירויים החדשים צריכה להיות מלווה בגירויים חיוביים כגון חטיפים, תיקון של תגובות לא נכונות והכוונה אל ההתנהגות הרצויה.
שלב 3 – הטמעת כללי התנהגות חדשים. בשלב זה (שמבוצע במקביל לשלב הקודם) נסגל לכלב כללי התנהגות שברצוננו להנהיג בבית מרגע הגעתו של התינוק. למשל – לא להיכנס לחדר של התינוק, לא לדרוך על משטח הפעילות של התינוק, לא לרוץ ולקפוץ כשהתינוק בסביבה (בידיים שלנו, על משטח הפעילות וכדומה) וגם ללכת בחוץ מבלי למשוך, יחד עם עגלת התינוק. איך עושים את זה? ממש מדמים סיטואציות שניתקל בהן בהמשך עם התינוק (רצוי להיעזר בבובת תינוק ב"סימולציות") – נחזיק בובה עטופה בבד בידיים וניכנס איתה הביתה, ברגע שהכלב יקפוץ עלינו, נגיב בדרמטיות, ניפול ונפיל את הבובה תוך זעקות שבר. הכלב יבין שמשהו דרמטי קרה ואין צורך לכעוס עליו, אלא לשבח אותו כשמתקן את ההתנהגות ולהכווין אותו לפי הצורך להתנהגות הנכונה (למשל- להיות בארצה לידינו). כך נעשה גם כשמושך אותנו עם העגלה או עולה על משטח הפעילות שפרסנו על הרצפה. כל סיטואציה כזו יש לתרגל מספר פעמים בוורסיות שונות על מנת שהכלב יפנים וההתנהגות החדשה תוטמע.
שלב 4 – הכנסתו של התינוק לבית לראשונה. שלב זה מבוצע מיד לאחר הלידה. האמא נעדרה מהבית למספר ימים וחוזרת עם תוספת חדשה. מומלץ שהאם תיכנס הביתה ראשונה, ללא התינוק ותיתן לכלב רגע של התרגשות עם מלוא תשומת הלב. לאחר מכן יש להכניס את התינוק בסלקל ולאפשר לכלב לרחרח ולהתוודע אליו – בהתחלה כשהסלקל גבוה ממנו ובהדרגה להורידו לגובה הכלב. חשוב שהכרות זו תיעשה באוירה חיובית ומבלי לשדר לחץ. לאחר שהכלב התוודע לתינוק ורחרח בסקרנות, מומלץ לעשות טיול משפחתי משותף (עם התינוק בעגלה), לצורך התחלת הטמעת הרעיון שכעת זו המשפחה החדשה שלנו וגם הכלב, כמו התינוק, חלק ממנה.
שלב 5 – המשך השגרה. במציאות החדשה, באופן טבעי, תשומת הלב שהכלב קיבל עד כה, מתחלקת כעת עם מישהו נוסף ועל כן בהכרח פוחתת. אף על פי כן, חשוב להמעיט בשינויי שגרה בחיי הכלב ולהמשיך לספק לו את צרכיו כבעבר – יש להוציאו לטיולים מספקים, לפרוק לו אנרגיה לפי צרכיו, להאכילו באותה התדירות ולהקפיד על שגרת המשמעת והגבולות שהנחלנו טרם הלידה.
